הנרטיב.

עכשיו כשאני רואה אותה מקרוב אני יודעת שהיא בעצם מכשפה.

או לפחות אחת כזו, שהחיים לא טבלו באבקת פיות.

עין אחת שלה שתומה. עין שניה בוערת.

חלקן הלא ברור של שיניה נעלם למחוזות הקושי אליהם היא בוודאי נולדה.

מריאנה קורול, שמן על בד. סלון סתיו 2017. נמל יפו.

צילום: תהילה אור שלו.

"לכי, לכי" היא צועקת עליי ומניפה את ידה, כמעט הודפת אותי.

"מה איכפת לכם אתם. הצלמים. אתם העיקר תקבלו את הכסף שלכם.

רון חולדאי מה איכפת לו לזרוק את הכסף שלו על זה.. עשה פה מסיבה. יבואו. ינגנו. ישירו.

אתם העיקר תקבלו את הפרסום שלכם כולכם.

לשלום זה לא יעזור אפילו בלירה".

"לשלום זה לא יעזור אפילו בלירה"

צילום: תהילה אור שלו. נמל יפו. 6 באוקטובר 2017.

גן המדרון, יפו. 6 באוקטובר 2017. צילום: תהילה אור שלו.

אני די שותקת. כי מה כבר אפשר להגיד. הכעס שלה הוא ברמה של שריפת יער.

ולי בכלל אף אחד לא משלם. באתי מטעם עצמי.

ואני בכלל עייפה מהחום הזה, של צהרי שישי. נמל יפו באוקטובר של ארץ ישראל המדברית.

עדיין קיץ. שלא יספרו לכם סיפורים על בריזה מהים. השמש צורבת את עורי.

בדיוק תפשתי לי מלבן צל על הגיבעה.

מביטה לעצמי בשקט על חגיגת השלום הזו ותוהה. כשפתאום היא נפלה עליי. המכשפה.

גן המדרון, יפו. 6 באוקטובר 2017. צילום: תהילה אור שלו.

נמל יפו. 6 באוקטובר 2017. צילום: תהילה אור שלו.

היא מפחידה אותי. והיא יודעת אתזה.

"אז למה באת, אם לא משלמים לך? היא מתקרבת.

"כי אני מנסה להפיץ את הטוב" אני ממלמלת, ספק אל הדשא, ספק לשדה שבינינו.

"מה?" היא צועקת. "אני לא שומעת כלום עם כל המוסיקה הזאת. את הטוב? איזה טוב בראש שלך?

אז לכי. לכי. תצלמי." היא שוב מניפה את ידה קרוב מדי.

כמה מטרים מהייאוש שלה, צוחקים שני ילדים עם גור כלבים שובה לב.

מה איכפת להם מהייאוש, כשיש להם את הרגע.

גן המדרון, יפו. 6 באוקטובר 2017. צילום: תהילה אור שלו.

אני מתרחקת ממנה. בשקט אני אוספת את האיש שלי, המנסה לתפוס כמה פריימים עם מהות, בתוך קרני השמש הבוהקות, ואנחנו עוזבים את החגיגה.

יפו העתיקה.

אנחנו מטפסים את מדרגות האבן.

אני ברגליים של אימא עייפה.

עייפה ממקצוע מאתגר, חלומות בהקיץ, מציאות כלכלית, ושני מלאכים קטנים שמחכים לנו אצל סבא וסבתא.

השלווה שאין לי.

צילום: נדב אבן נור.

במעלה הגבעה אנחנו מזמינים פרוזן יוגורט, כמו אז, כשרק הייתי בהריוני הראשון,

ופוגשים את אמן הזכוכית, ממנו קנינו פילפילון כחול, עם רגל לא מאוזנת.

אני עצובה.

אוקטובר מתחיל לרדת על מדרגות האבן ביפו העתיקה.

במגדל הפעמון מצלצל ערב חדש, ומביא עימו בריזה של ים וגבעות, של כמעט סתיו.

אלגרה שניידר, אקריליק על בד. סלון סתיו 2017. נמל יפו.

צילום: תהילה אור שלו.

"יש עוד הרבה עבודה על הנרטיב", אני אומרת לו.

"היום, לפחות, מצאנו חניה".

#תהילהאורשלו #צילוםסיפור #להרגישלצלםלאהוב #נדבאבןנור #בלוגצילום #שלום #צילוםסיקור #נרטיב #תקווה #אוקטובר #יפו